Parashat Pekudei פְקוּדֵי

״אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָֽעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל-פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַֽלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן-אַֽהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן: {כב} וּבְצַלְאֵ֛ל בֶּן-אוּרִ֥י בֶן-ח֖וּר לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה עָשָׂ֕ה אֵ֛ת כָּל-אֲשֶׁר-צִוָּ֥ה יְהוָֹ֖ה אֶת-מֹשֶֽׁה: {כג} וְאִתּ֗וֹ אָֽהֳלִיאָ֞ב בֶּן-אֲחִֽיסָמָ֛ךְ לְמַטֵּה-דָ֖ן חָרָ֣שׁ וְחֹשֵׁ֑ב וְרֹקֵ֗ם בַּתְּכֵ֨לֶת֙ וּבָ֣אַרְגָּמָ֔ן וּבְתוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וּבַשֵּֽׁשׁ״

פרשת פקודי למעשה מתחילה בכ׳ג באדר בשנת 2449 לספירת העולם שניקראים ימי המילואים.

בשמונת ימים אלו עד א׳ בניסן שהוא יום פתיחת המישכן לכל בני ישראל, משה רבינו היה מקריב קורבנות, בונה ומפרק, ומרכיב מחדש את המישכן לעני הכוהנים והלווים.

לאחר בניית המשכן והכנת הכלים ע״י בצלאל ואהליאב מצווה משה בשבעת הימים הראשונים לתחילת העבודה במשכן להקריב קורבנות, לחנוך את אהרון ובניו לעבודת הקודש לשרת את ״בית ה״ ובני ישראל במישכן.

ידוע שמשה ״נענש״ במעמד הסנה ואחיו יהיה הכהן גדול (במקור משה היה אמור להיות גם כהן גדול, אך הקב״ה עשה עימו חסד ‏ונתן לו להיות כהן גדול ‏להקריב קורבנות שבעה ימים לפני כולם.

בשיבעת ימים אלו משה מזה משמן המשחה על המשכן, על הכלים, על הכוהנים ועל בגדי הכהונה. היה מקריב שלושה קרבנות:

1) פר - חטאת; מזים מן הדם על המזבח (למעלה).

2) איל - עולה; מזים מן הדם על המזבח (למטה).

3) איל - מילואים; מזים מן הדם על הכוהנים.

פר כנגד ״רפידים״ שרפּוּ ידיהם עם התורה וגם כנגד חטא העגל, ואיל כנגד אברהם ועקדת יצחק. טוב לדעת שבכל חג סוכות 70 העמים בעולם היו שולחים פר לקורבן. אנו לומדים זאת מהמילה ״ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר-צִוָּ֥ה יְהוָֹ֖ה״ המילה ״ככל״ הינה 70 בגימטריה. הגמרא אומרת שאם ידעו אומות העולם את חשיבות המיקדש, לעולם לא היו מחריבים אותם.

אוסיף שאנו עם מעשינו הלא טובים מביאים עלונו את ״חורבן״ המיקדש, מלחמות ועוד. לכן נאמר ״דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ״ ברגע שלא... וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים״.

הקב״ה סלח והניח ״משכון״ עם ילדיו, המישכן. אומר הזוהר ״משכון״ זה הוא המישכן ושני בתי המיקדש שהקב״ה העדיף להורסם ולא להשמיד את בני ישראל כנגד עוונותם בעתיד.

המילה ״אלה״ הינה 36 אומר הבן איש-חי כנגד 36 חטאים שחטאו בני ישראל בשבת ונחרבו שני בתי המיקדש.

כמו כן במילים ״הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָֽעֵדֻ֔ת״ ישנה נבואת המישכן, בית המיקדש ‏הראשון ובית המקדש השני ‏מילים אלו בגימטריה הינם:

המילה ״מִּשְׁכָּן֙״ 410 כנגד בית המיקדש הראשון שעמד 410 שנים.

המילה ״הַמִּשְׁכָּן֙״ 415 כנגד בית המיקדש השני שתחילת חורבנו התחילה בשנת 415 שנים לקיומו.

המילה ״הָֽעֵדֻ֔ת״ 479 כנגד המישכן שעמד 479 שנים, ובשנת 480 הוסתר.

המילה ״פקודי״ באה ללמדינו על החשיבות דין וחשבון בכספי ציבור. התורה מלמדת אותנו שחשוב מאוד לתת דין וחשבון על כל מה שנתרם ‏לבתי כנסיות, ‏ארגונים דתיים או לא דתיים וכל מה שקשור לכספי הציבור חייב להיות מפורסם, גלוי, מתועד, מבוקר ונקי מכל חשד.

לצערינו היום ישנם המון ״רבנים״ ושלחי ציבור ששכחו את שליחוּתם וייעוּדם, ונכשלים במעמדם ובכספי הציבור. לכן נאמר בספר דברים ״לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם״.

כתוב שהקב״ה נתן את פקודי המישכן ביד ״עֲבֹדַת֙ הַֽלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר״, אמרו חז״ל שמשה ביקש בתחילה שבניו גרשון ואלעזר יבנו את בית המיקדש ויהיו אחראים על פקודי המישכן. אך הקב״ה הראה לו ברוך הקודש שהם לא היו ראויים.

המילה ״לְוִיִּ֔ם״ בגימטריה 86 כנגד שם ה״ ״אלהים״ שהוא 86 כמו כן המילה ״הַֽלְוִיִּ֔ם״ הינה שתי מילים ״והם לי״ לקב״ה מיועדים ולעבודת המישכן ובית המיקדש.

בפרשת השבוע הקודמת משה מצווה ל ״ויקהל״ שמילה זו הינה 151 בגימטריה והיא כנגד המילה ״הוקם״ שהיה גם 151 ועתה הוקם המישכן. אומר הזוהר שבני ישראל ביקשו ״לראות את ה׳״ מכיוון שהמישכן ״הוקם״ ואז ירדה אש מן השמיים ועברה דרך כל הקורבנות וענני השכינה כיסו את המישכן. ואז כולם הישתחוו ואמרו ״רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיהוָה. לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה: הודוּ לה בְּכִנּור״.

המישכן שירת את בני ישראל 480 שנה, 40 במידבר ו440 בארץ הקודש. שלמה המלך בנה את בית המיקדש הראשון לאחר ימי המישכן.

ידוע כי במנורה היו שבעה כנים כנגד שבעה ימי השבוע היה צווי לאהרון ״להעלות את הנרות״ ולא להדליקם... ככתוב ״דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת״. אומר המידרש שאהרון בתחילה פחד להיכנס למישכן ולעשות קורבנות ולהעלות את הנרות, עקב חטא העגל.

אומר המידרש ״אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לאהרן 'אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו - וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם״. כל מעשינו בעולמות התחתונים נעשים ומשפיעים בעולמות העליונים.

לכן כשכתוב ״אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָֽעֵדֻ֔ת״, אלה ״פְקוּדֵ֤י״ הם המעשים, המיצוות והעוונות שאנו עושים, בגופנו שהוא ״הַמִּשְׁכָּן֙״ שיהיו בעתיד לפני הקב״ה מעידים עלינו ״הָֽעֵדֻ֔ת״ לתת דין וחשבון על חיינו.

ב״ה שניזכה לביאת המשיח בקרוב!

רפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל, שבת שלום!

יורם דהן

הרב י׳ד התלמיד

המצפה לישועה

מסיפרי הצנועים:

סידרת ״נס התורה״

http://www.NessHatorah.org