Parashat Ki Tisa כִּי תִשָּׂא

״כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם.״

הקב״ה מצווה את משה לפקוד (לספור) את בני ישראל (ללא הערב רב) ע״י נתינת ״מחצית השקל״. למילה ״תִשָּׂא״ ישנם שתי משמעויות, לספור ולהרים את ראשם למדרגה גבוהה יותר. בני ישראל ע״י נתינת ״מחצית״ השקל מקנים לעצמם את היכולת להציל את נפשם.. לכן נאמר ״כֹּפֶר נַפְשׁוֹ״.

במילה ״מחצית״ ישנו סוד להצלת נפשות, יש בה שתי מילים: יחץ מת... המילה חוצה את אתיות ״מת״ ללמדנו שמי שנותן צדקה חוצה (מציל את נפשו) ודוחה את מותו כמו שנאמר ״‏צדקה תציל ממוות״.

טוב לדעת שהמילה ״שקל״ והמילה ״נפש״ שווים 430 בגימטריה והן כנגד 430 שנות עבדות מזמן ברית בין הבתרים, וכמו כן שווים ללמדנו על ״מידה כנגד מידה״.

אנו מצווים לתת מחצית השקל ולא שקל שלם, ללמדנו ‏שאנו נוצרנו בתור מחצית ‏ורק עם הקדוש ברוך-הוא אנחנו שלמים. ‏כמו כן ‏עד שאדם לא מתחתן עדיין נחשב רק חצי, ורק לאחר החתונה יחד חתן וכלה נחשבים לאחד. לא לחינם נאמר "You Complete Me"

כמו כן ‏התורה ניתנה כשני חצאים [צד ימין וצד שמאל - בלוחות] בחודש סיון שמזלו תאומים, ללמדנו על לימוד בחברותא ורק אז נוכל ללמוד וללמד. ועוד התורה שבכתב הינה ״מחצית״ ותורה שבעל פה הינה ״מחצית״ ויחד הם שלם.

הקב״ה נותן למשה ״מתנה״ לישועה שניקראת קטורת. לדברי הגמרא (שבת פט, א), רמז נמסר כאן למשה רבינו מפי מלאך המוות בעצמו. בשעה שמשה רבינו זכה לעלות למרום כדי לקבל את התורה ולתינה לישראל, כל אחד ממלאכי השרת מצא לנכון להעניק לו מתנות יקרות ערך, חלק אחד מעשרה מרכיבי הקטורת. גם מלאך המוות ביקש לתת [והקב׳ה הסכים] ונתן לו מתנה; ״חלבונה״ הוא מסר לו את סוד הקטורת וגילה לו שיש בכוחה לעצור מגפות מוות. במילה חלבונה חבויה ״חבלה... לכן בפיטום הקטורת בתחילה כתוב ״סַמָּנִים״ ואחר חלקו של מלאך המוות ניקראו ״סַמֲּמָנֶיהָ״ נוסף ״סַמֲּ״ שהוא השטן.

הקב״ה מלמד את בני ישראל על חשיבות שמירת השבת במקביל לבניית המישכן. בבניית המישכן ישנם 39 מלאכות ומיכאן ישנו איסור על 39 מלאכות בשבת. טובלדעת שהם כנגד 39 קללות שבאו על המעורבים בחטא ׳עץ הדעת׳ להלן:

אדם - 10 קללות

חווה - 10 קללות

נחש - 10 קללות

אדמה - 9 קללות

מרבית מפרשת זו עוסקת בחטא העגל ועומק תכולת ההבנה (או אי-הבנה) של רחמי אדם מול רחמי הקב״ה. אנו מידי פעם לא מבינים כיצד הקב״ה ״עובד״ מכיוון שהוא רואה ויודע ״כל הניסתרות״ ואנו כולנו מוגבלים.

אנו בחוסר ידיעה (וחוסר אמונה) שואלים: כיצד פלוני/ת חלה, או מדוע תינוק זה מת, או פלונית ניפגעה...? מדי פעם אנו אפילו כועסים על הקב״ה (חס וחלילה) ״ותוקפים״ את שיקוליו מיכוון שראייתנו ״לקויה״ ומזערית והבנתנו והערכתינו שגויים.

פרשה זו מאפשרת לנו ״הצצה״ אדירה, ״לראייתו״ ושיקוליו של הקב״ה.

מבראשית ועד כה ידוע כי בני ישראל היו עדים לעשרות ניסים וניפלאות אדרים כגון, שלשת האבות, יוסף, מיצריים, עשרת המכות, קריעת ים סוף, מן, מיים, ענני השכינה, משכן ועוד (בחלקם גם המיצרים היו עדים).

נישאלת השאלה כיצד יכלו עם ישראל למרוד בקב״ה ובמשה עבדו לאחר כל אשר חוו וראו במו עיניהם, ושמעו במו אוזניהם? כיצד בנו ״עגל זהב״ לאחר קבלת חלקית של התורה (עשרת הדיברות) ועבדו עבודה זרה? כיצד יכלו בקלות לעזוב את השם ואת משה, למרות שהגיעו לקדושה מלאה כמו של אדם הראשון לפני החטא?

בכדי לענות לשאלה זו ושאלת מידת הרחמים אנו צריכים להבין שראייתנו (כבני אנוש) כל כך לקויה ומוגבלת, ואין ביכולתנו להבין ״אלפית״ מהתמונה האלוקית הגלובלית ותוכנית הבריאה שהקב״ה ברא (ובורא בכל יום) לכל תכולת העולם.

מידרש תנחומא והזוהר מלמדנו על תינוק בשם מיכה ומשה רבנו.

משה רבינו ראה את סיבלות בני ישראל כשפרעה העביד אותם בעבודת פרך (גברים עושים עבודה של נשים... ונשים של גברים) 210 שנה של עבדות, מתוכם 86 עבודה שמיררה את חייהם. משה בא והיתלונן לקב״ה כשפרעה ״מירר את חיים״ יותר גרוע מאז שהוא ״ניכנס לתמונה״.

משה מתלונן ומוחה לקב״ה ואומר: ״וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי״.

פרעה מירר את חייהם בצורה מחרידה... וכשהעבד העיברי לא מצא תבן (קש) לבניית הלבנים והפירמידות, נוגשׂ מיצרי היה לוקח תינוק עיברי ומישתמש בתינוק במקום לבנה לבנייה והטיחו בקיר להשלים את המיכסה של 400 הלבנים (קש בגימטריה 400). לכן נאמר ״ויזעקו לה׳... מקוצר רוח״.

משה רבינו האדיר צעק (היתלונן) לקב״ה ואמר היכן רחמיך אלוקים, מדוע תינוק זה טמון בקיר, איך יכול להיות שתינוק זה מגיע למעמד כזה, במה חטא???

משה ביקש להציל את התינוק הזה, בתחילה הקב״ה סירב למשה... לאחר ״ויכוחים״ רבים הקב״ה אישר לו... אך רמז לו שאינו מבין...! משה אימץ וגידל אותו וקרא לו מיכה (ר״ת מי כמוך ה׳) מיכה היתלווה למשה למרבית המקומות.

לימים ביציאת מיצריים... כשכל עם ישראל יוצא ברכוש גדול, משה הלך חזרה לחפש את עצמות יוסף ולקיים את הנדר שנדרו עם ישראל עם יוסף לקבורה בארץ ישראל. טוב להזכיר פה שיוסף השביע את בני ישראל [10 השבטים] והטיח בהם ואמר לאחיו "מהעיר שכם מכרתני... ובעיר שכם תיקברו אתעצמותי"

משה מחפש את עצמות יוסף אך לא מוצא ועיניו זולגות דמעות... שרח בת אשר (אחת מעשר שעלו לגן עדן חיים כמו אחיהו הנביא) מגלה לו את קבורת יוסף אשר בנהר הנילוס. משה ומיכה חפשו את עצמות יוסף ולהעלותם איתו... (כמו שהובטח ליוסף) ומיכה היה איתו על גדות הנהר וחזה בכל.

ידוע שכאשר משה העלה את ארונו של יוסף מתוך היאור הוא נטל לוח זהב וכתב עליו "עלה שור עלה" יחד עם שם ה׳ המפורש, (יוסף הינו השור כבירכת יעקב) וכך עלה ארונו של יוסף מן המים לאחר ששרח (בת אשר) גילתה לו את מיקומו בנילוס. מיכה ראה זאת ונטל (גנב) את לוח הזהב הזה והחביאו עמו... הבין את עוצמת כוחו וקדושתו.

במהלך יציאת מיצריים ידוע שמשה רבינו בלי היתייעצות עם הקב״ה הוציא (על דעת עצמו) אספסוף מיצריים עם בני ישראל. הם ניקראים ״ערב-רב״... הם (כביכול היתגיירו) ויצאו איתם למטרה סמויה ולא לשם שמיים... הם ‏הצטרפו כדי להחזיר את כל העושר והרכוש שיצא ממצרים עם בני ישראל, וכמו כן לפגוע בבני ישראל.

הזוהר אומר שהערב-רב רצו גם ללמוד איך לעשות כשפים יותר גדולים (כמו 10 המכות) ויצאו עימם שני חרטומים [קוסמים], הינם הילדים של בילעם, יוניוס ויונבריוס. הם הקוסמים הכי גדולים של מיצרים... הם בעתיד יבנו את ״עגל הזהב״ עם אהרון ״ובעזרת״ מיכה (התינוק).

לאחר שמשה ״בשש לבוא״ הערב-רב החליטו לעשות להם אלוהים ככתוב ״וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ״.

גיבור משבט יהודה בשם חור היתנגד והערב-רב הרגו את חור (בנם ‏של מרים וכלב בן יפונה). אהרון לקח על עצמו את האחריות והחטא על מנת לנסות למנוע עוד מוות בבני ישראל ״להרוויח זמן״ (שש שעות) ושבני ישראל לא יקחו חלק בחטא הנורא הזה. אהרון שראה את מות חור... עשה כל שביכולתו למנוע מוות אחרים ואפילו את מותו. אהרון מנחה את הערב-רב ״פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ, אֵלָי״, בתיקווה שיקח זמן רב.

כאשר אהרון השליך את הזהב של העם האספסוף לאש, מיכה השליך לאש את לוח הזהב שגנב ממשה ״עלה שור עלה״ ויוניוס ויונבריוס הוסיפו כישוף וכך יצא עגל הזהב ודיבר ואמר ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״. הם ראו את "מעשה המרכבה" ורצו אחד ׳מגלגלי׳ המרכבה, שור ; לכן בנו עגל.

מכיוון שאהרון יצר את עגל הזהב עם עזרתם של שני בני בילעם, יונוס ויומבריוס, שהיו קוסמי מיצרים (שהם ערב-רב) הקב״ה העניש את אהרון במידה כנגד מידה... עם מות שני בניו (נדב ואביהוא) כנגד שני בני בילעם. לכן ניכתב ״וידם אהרון״ המילה ״וידם״ הינה המילה ״מידו״ מיד הקב״ה בפרשת אחרי מות.

לימים... מיכה בנה מקדש זעיר לעבודה זרה (בימי המלכים- שופטים פרק יז), בתוכו הוא מציב פסל, וממנה לו כהן. חז"ל אומרים שהכהן היה נכדו של משה רבנו - שמו היה יהונתן, בן גרשם (בעתיד חזר בתשובה). מיכה והפסל והכהן מגיעים לידי שבט דן, והם, בעשרות אלפיהם, בוחרים לעבוד את הפסל ולהקריב לו ולכהן קורבנות. זה היה בזמן ירבעם בן נבט (10 השבטים ממלכת אפרים) ורחבעם (2 השבטים ממלכת יהודה/בנימין בירושלים). מיכה גרם למות הנביא עידו שמסר את דיברי ה׳ לירבעם הרשע, ולפרוד שיבטי ישראל (10/2 שנעלמו).

הערב-רב:

כתוב: ״וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֺ״.

״העם״ הינו הערב-רב... בכל פעם שמדובר בערב-רב התורה כתבה ״עם״ או ״עמך״ (עמו של משה). בכל פעם שמדובר בבני ישראל התורה כתבה ״עמי״ או ״בני ישראל״. מכאן אנו לומדים שחטא העגל תוכנן, בוצע והיה ע״י הערב-רב.

אנו לומדים זאת מדברי ה׳ אל משה בהר סיני... ״ וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: לֶךְ-רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.״ (ולא בני ישראל). לכן רק 3000 עונשו ומתו לאחר חטא העגל. כמו שכתוב: ״ וַיִּפֹּל מִן-הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ.... וַיִּגֹּף יְהוָה, אֶת-הָעָם, עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הָעֵגֶל...״

מפה אנו לומדים שמשה אבינו (למרות קירבתו לקב״ה) טעה בראייתו וריחם על ״התינוק״ (מיכה) ועל ״הערב-רב״ (העם המיצרי) ולא הבין את ״ראיית״ הקב״ה (שכלולים בה עבר,הווה, ועתיד) וכתוצאה מזה... בני ישראל סבלו (וסובלים) עד עצם היום הזה.

לאחר מילחמת ששת הימים (1967) ושיחרור ירושלים עיר הקודש והר הבית (בית מיקדשינו), היה עוד ״משה״ שריחם על ״הערב-רב״ (העם הפלסטינאי) ושמו משה דיין גיבור ישראל (וחבריו... מושב לצים)... גם לו היו ״רחמים״ וראייה לקויה, והותיר לערב-רב לחזור ולהיתנחל בשטח יהודי בירושלים (״חוק השבות״) ולכן אנו סובלים עד עצם היום הזה.

לא לחינם ציוונו הקב״ה ״מחה את עמלק ואת זכר עמלק... ללא רחמים״! אנו לעולם לא נבין את ״ראיית״ הקב״ה, ואת מידת הרחמים העמוקה שלו. שאול המלך ריחם על מלך עמלק האגגי (בימי שמואל הנביא) והעמלק הזה שידל אשה וכב עימה ומימנו נולד המן האגגי (פורים).

משה רבנו ״שבר את הלוחות״ (ב י׳ז בתמוז ובעתיד חובות ירושלים ישברו) לאחר שראה את חטא העגל. ‏נשאלת השאלה מדוע הקדוש ברוך הוא לא כעס על משה? התשובה לכך היא, ‏שמשה רבנו ‏הבין שאם הוא לא ייתן לבני ישראל את התורה... הם עדיין לא יהיו מחויבים בה. זה כמו חוזה, ‏עדיין כשהוא לא חתום... עדיין אין הסכמה בין הצדדים ואין חיוב לאף צד בתוכנו... לא קיבלו את הלוחות... עדיין לא מחוייבים בהם.

חשוב להדגיש כי ‏הקדוש ברוך הוא לא כעס על משה על שבירת הלוחות! ‏משה הבין וטען שע״י שלא נתן להם את עשרת הדיברות, הם לא חטאו באימרה השניה ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה״ – איסור עבודה זרה. זה כמו חוזה שלא חתום (לא מחזיק) טוב לדעת שחוטאי העגל היו ״הערב רב - מצריים ולכן רק 3000 נענשו.

משה רבנו באהבתו האדירה לבני ישראל לקח על עצמו את אחריות ״שבירת הלוחות״ ולכן נאמר ע״י הקב״ה ״סלחתי כדבריך״. חשוב להזכיר פה שעקב שבירת הלוחות ירדה שיכחה לעולם. לפני כן כל אשר למדו ושמעו פעם ראשונה זכרו, ולא היה צורך ללמוד שוב. שלמה המלך לימדנו שצריך ללמוד כל דבר 101 פעמים בכדי ליזכור.

בפרשת כי-תשׂא ‏קריאת הכוהנים והלויים הכי ארוכה בתורה. הקב״ה באהבתו לעם ישראל ולמשה נתן לכוהנים לספר על חטא העגל וכדי לא להעליבו ואת בני ישראל , עשה דין של ״‏מידה כנגד מידה״.

מכיוון שמשה לא מופיע בפרשת תצווה, שם ה׳ (י.ה.ו.ה) או כל שמותיו לא מופיעים במגילת אסתר, כדי לכבד את משה בגזירה שווה ולבני ישראל על חטא הזהב (טוב לציין שהמילה ״המלך״ במגילה מיוחסת לקב״ה) וכמו כן משה לא מופיע בהגדה של פסח.

כתוב ״כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר״ המילה ״כָּתִ֖ית״ הינה נבואת שני בתי המיקדש הראשונים. כתוב ״כָּתִית ההין״ ביחס להדלקת נר התמיד. המילה ״כתית״ ‏בגימטריה הינה 830 ונבואת שתי בתי המיקדש. ‏בית המקדש הראשון עמד 410 שנה ובית המקדש השני עמד 420 שנה... יחד עמדו 830 שנה. והמילה ״ההין״ בגימטריה הינה 70 כנגד גלות בבל של 70 שנה... בינהם, בסה״כ שתי המילים ״כָּתִית ההין״ הם 900 כנגד שני בתי המיקדש והגלות.

המילה זהב (רבינו סעדיה לימדנו) הינה ״מידה כנגד מידה״ שבירת הלוחות בגלל עגל הזהב... הקב״ה נתן ״תיקון״ לזהב... ימי ׳זהב׳ יהיו שלושת ימי תורה:

ז - 7- שבת

ה- 5 - חמישי

ב - 2 - שני

שבהם אנו קוראים בתורה.

ב״ה שניזכה לביאת המשיח בקרוב!

רפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל, שבת שלום!

יורם דהן

הרב י׳ד התלמיד

המצפה לישועה

מסיפרי הצנועים:

סידרת ״נס התורה״