L'G Ba'Omer שיעור ל״ג בעומר

Weekly D'evar Torah
May 6, 2019
9 min read

שיעור ל״ג בעומר

אמרו חז״ל שמרבית ״הפורענויות שהתגלגלו על עם ישראל בפרק הזמן הקצר הזה הינם בזמנים שבין פסח לעצרת״ תחילת ספירת העומר ערב שני של פסח דהיינו ט׳ז בניסן (שנת 2449 לספירה היהודית) עד י׳ח באייר שהוא לג בעומר.

ככתוב ״וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמׇּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה״. 49 יום כנגד מ׳ט שערי טומאה שבני ישראל ירדו במיצרים. ואז לאחר ספירה של מ׳ט ימי העומר הגיעו לאפס! לכן נאמר עלינו ״אפס זולתו״. וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל־לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל־הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד״.

שישה דברים קרו בל׳ג בעומר:

א. ביום זה התחיל המן לרדת לאבותינו במידבר.

ב. ביום זה פסקה מיתתם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא.

ג. ביום זה התחיל רבי עקיבא ללמד את חמשת תלמידיו בנגב (במידבר).

ד. יום שבו גילה סודות ורזי עולם לתלמידיו.

ה. יום פטירתו והילולתו של רשב׳י.

ו. יום שימחה והחלולה שרשב׳י ניפטר מהעולם ע״י שמים ולא ע״י הקיסר הרומי.

ידוע של׳ג בעומר מציין גם אבל וגם שימחה... שני המאפיינים העיקרים של בני ישראל והיהודים. כגון: שואה... ובניית ארץ ישראל מחדש, יום הזיכרון לחללי צהל והטרור... וחג העצמות, מכירת יוסף... יציאת מיצרים, עמלק ברפידים... קריעת ים סוף, המיתאוננים... קבלת תורה, חטא המרגלים... כניסה לארץ ישראל, עמלק עם שאול... בניין בית המיקדש הראשון, עמלק (המן) עם מורדכי ואסתר... בניין בית המיקדש השני, שינאת ישמעאל (איסלם) ואדום (נצרות/אירופה)... בניין בית המיקדש השלישי והאחרון!!!

מיתת 24,000 תלמידי רבי עקיבא וחדל בל׳ג בעומר, וכמו כן הילולת רבי שמעון בר יוחאי.

כתוב ביבמות (סב, ע"ב) דתלמידי ר' עקיבא מתו מן פסח עד עצרת, מכל מקום עושין ביום ל"ג יום שמחה, משום דמתו רק בימים שאומרים בהם תחינה בשבעה שבועות העומר.

נישאלה השאלה מדוע נענשו ומתו 24,000 תלמידי רבי עקיבא ב33 יום? איך שבכל יום קברו 700 תלמידי חכמים ולא ראו, ולמדו, והסיקו מסקנות ממוות נוראי זה? הכיצד רבי עקיבא לא נזף בהם בכל יום ויום? ועוד מדוע אנו חוגגים את סוף מיתתם בל׳ג העומר? אנו צריכים להיות בעצב מוחלט ואפילו יום צום ואבל כבד....!

בגמרא כתוב ״שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף זוּגוֹת תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַ' עֲקִיבָא מִגַּבַּת עַד אַנְטִיפְרַס,

וְכֻלָּם מֵתוּ בְּחַיָּיו וּבְפֶרֶק אֶחָד, בֵּין פֶּסַח לַעֲצֶרֶת,

מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה בָּזֶה״ .הזמן בו מתו 24,000 התלמידים היה בין חג הפסח לל׳ג בעומר, והמיתה שפקדה אותם הייתה "אסכרה" – מחלה בדרכי הנשימה.

יש אומרים כי מרד בר כוכבא קטע את תור הזהב בבית מדרשו של רבי עקיבא. 24.000 מתלמידיו מצאו את מותם במהלך קרבות עקובים מדם ובמגפות שפרצו באזור. רבי שמעון בר יוחאי היה אחד מחמשת התלמידים היחידים ששרדו.

ועוד נוסיף ״וְהָיָה הָעוֹלָם שָׁמֵם, עַד שֶׁבָּא רַ' עֲקִיבָא אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם וְלִמֵּד תּוֹרָה לְרַ' מֵאִיר וְרַ' יְהוּדָה וְרַ' יוֹסֵי וְרַ' שִׁמְעוֹן וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ. אָמַר לָהֶם: רִאשׁוֹנִים לֹא מֵתוּ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה עֵינָם צָרָה״.

כתוב ״הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם״ (פרקי אבות פרק ד') וכמו כן אמרו חז"ל על שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא... ואלו הן: ״עבודה זרה, וגילוי עריות ושפיכות דמים. ולשון הרע כנגד כולם.״ היו זהירים בלשונכם ושיפוט כל אדם קודם לכף זכות.

חשוב לדעת ש 24,000 המוזכרים פה בפרשה שלנו, ‏הינם גלגול נשמות של 24,000 המתים ששמעון ולוי הרגו בערבים עם הסיפור של אונס דינה ע״י שכם בן חמור,וכמו כן הינם אותם ‏24,000 שפנחס הכוהן השמיד במואבים ע״י שגברים מעם ישראל זנו עם הנשים המואביות. וכמו כן הם אותם 24,000 תלמידים של רבי עקיבא.

אומר הזוהר שזִמְרִי בן סלוא ‏(נשיא שבט שמעון) הוא גלגול של רבי עקיבא הקדוש, וכָּזְבִּי בת צור ‏(הנסיכה המואביה) הנה גלגולה של אשתו של רבי עקיבה, רחל (בת כלבא שבוע).

בתלמוד כתוב: ״רבי עקיבא היה רועה של כלבא שבוע. ראתה רחל בתו של כלבא שבוע שהוא צנוע ומעולה אמרה לו: אם אתקדש לך תלך לבית המדרש? אמר לה: הן. נתקדשה לו בצנעא״. (טוב לדעת ‏ששניהם קבורים בטבריה).

לעניין השם פנחס הינו שילוב של שתי מילים:

פן - לפתע

חס - ריחם על תינוקות בני ישראל

פנחס הבין ‏ש24,000 תינוקות (ודורות) יכולות להיוולד לגויים ע״י שגברים מעם ישראל זנו עם הנשים המואביות, לכן חס והציל את עם ישראל.

״לִפְנֵי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא רוֹעֶה אֶת צֹאן בֶּן כַּלְבָּא שָׂבוּעַ, שֶׁהָיָה מֵעֲשִׁירֵי יְרוּשָׁלַיִם, וְכֻנָּה כָךְ לְפִי שֶׁכָּל הַנִּכְנָס לְבֵיתוֹ רָעֵב כַּכֶּלֶב - יָצָא שָׂבֵעַ. רָחֵל בַּת כַּלְבָּא שָׂבוּעַ הִכִּירָה בְּאוֹתָם יָמִים בְּמִדּוֹתָיו הַתְּרוּמִיּוֹת שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא - הֱיוֹתוֹ צָנוּעַ, וְנוֹחַ לַבְּרִיּוֹת וּשְׁאֵלַתּוּ: אִם אֶנָּשֵׂא לְךָ, הֲתֵלֵךְ לִלְמֹד תּוֹרָה? וְרַבִּי עֲקִיבָא הֵשִׁיב בְּחִיּוּב. אַחַר כָּך קִדְּשָׁהּ רַבִּי עֲקִיבָא בְּצִנְעָה כִּי יָדֹעַ יָדְעוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁאָבִיהָ הֶעָשִׁיר לֹא יִתֵּן אֶת הַסְכָּמָתוֹ לְנִשּׂוּאֶיהָ לְרוֹעֶה עָנִי וְעַם הָאָרֶץ, וְהִיא שְׁלָחַתּוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר לְאָבִיהָ, בְּזַעֲמוֹ כִּי רַב, הוֹצִיאָה מִבֵּיתוֹ וְאָסַר עָלֶיהָ בְּנֶדֶר לֵהָנוֹת מִכָּל נְכָסָיו.״

לימים רבי עקיבא ‏יצא ל-24 שנה והעמיד 24,000 תלמידים, ‏מגיל 40 עד גיל 64... ‏״הִכִּיר בּוֹ רַבִּי עֲקִיבָא כִּי בֶן כַלְבָּא שָׂבוּעַ הוּא, וְאָמַר לוֹ: לוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ כִּי חֲתָנְךָ יִהְיֶה גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, הָיִיתָ נוֹדֵר לֶאֱסֹר עָלֶיהָ הֲנָאָה מִכָּל נְכָסֶיךָ? הֱשִׁיבוֹ בֶן כַלְבָּא שָׂבוּעַ: אִם הָיִיתִי מַעֲלֶה בְדַעְתִּי כִּי חֲתָנִי יֵדַע אֲפִלּוּ פֶּרֶק מִשְׁנָיוֹת אֶחָד, אוֹ הֲלָכָה אַחַת, לֹא הָיִיתִי מַדִּיר אֶת בִּתִּי מִנְּכָסָי!

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אֲנִי עֲקִיבָא חֲתָנֶךָ! נִדְרְךָ מֻתָּר״.

המגיפה בתלמידיו בחלק שהוא היה בן 104, רבי עקיבא ‏נירצח ע״י הרומאים יחד עם עשרה הרוגי מלכות.

ידוע מכיוון שעשרת האחים מכרו את יוסף... בעתיד יומתו ״עשרת הרוגי מלכות״.

הקיסר אדריינוס לופיניוס למד תורה וידע על עונש המוות על חטיפה ומכירה של יהודי... גזר על 10 חכמי עולם מיתה בייסורים. ואלה הם שמות הקדושים: רבי ישמעאל כהן גדול ורבן שמעון בן גמליאל, רבי עקיבא ורבי חנניה בן תרדיון, רבי חוצפית המתורגמן ורבי אלעזר בן שמוע, רבי חנינא בן חכינאי ורבי ישבב הסופר, רבי יהודה בן דמא ורבי יהודה בן בבא.

עוד נזכיר פה נושא חשוב בעניין אי בקשת סליחה מיוסף ע״י האחים בעצמם לאחר מות יעקב. ככתוב ״ויצוו אל יוסף לאמר אביך ציווה לפני מותו לאמר: כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך, ויבך יוסף בדברם אליו״. מסביר המידרש ‏שהאחים שלחו את בלהה לבקש סליחה בשמם... ‏ולכן בעתיד נהרגו כעשרה הרוגי מלכות.

רבי שימעון בר יוחאי

דוד המלך ז״צל גילה לנו סוד אדיר בתהילים 68 פסוק 19 (ס׳ח - י׳ט) ״עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים.״

‏מסביר דוד המלך שכמשה רבנו עלה להר סיני /לחורב בפעם השלישית, לקח בשבי את נישמת רשב׳י. המילה ״שֶּׁבִי״ הינה שימעון בר יוחאי. ‏אומר הזוהר של משה רבנו רוצה להבטיח את ביטול כל הקללות שבפרשת בחוקותי בעתיד ע״י שימעון בר יוחאי.

‏חשוב מאוד להזכיר פה ולדעת שבפרשת ״כי תבוא״ ישנם 98 קללות שהם כולם קרו לעם ישראל בשואה.

רשב"י היה תנא (לאחר חורבן בית שני) תלמידו המובהק של רבי עקיבא, אחד מחמישה מגדולי חכמי התלמוד, מחלוצי הקבלה ומחברו של ספר הזוהר. אביו יוחאי היה משבט יהודה, והיה מגדולי הדור, עשיר, נכבד וקרוב למלכות. אשתו של יוחאי, שרה, מזרע הנשיאים הייתה, צאצא של הלל הזקן. אישתו שרה הייתה עקרה וכשעברו שנים רבות ועדיין לא ילדה, עלה בדעתו לגרשה. כאשר נודע הדבר לשרה אשתו, לא אמרה לו דבר, אולם הרבתה לצום, לתת צדקה ולהתפלל מתוך בכי גדול לפני ה' בלב נשבר, להצילה מגירושין. וה' שמע את קול תפילתה.

בתקופה שלאחר מרד בר כוכבא היה רבי שמעון בר יוחאי מהמתנגדים הבולטים לשלטון הרומאים בארץ ישראל. הקיסר הרומאי אדריאנוס אסר כל לימוד תורה... ולאחר מותם הטראגי של עשרת הרוגי מלכות ובראשם מורו, רבי עקיבא.

רבי שמעון פתח ישיבה בעיר תקוע בגליל, ואותה ישיבה העמידה תלמידים רבים. הם היו הדור הרביעי שאחר חורבן בית המקדש השני, וביניהם נמנו: רבי יהודה הנשיא, רבי אלעזר בנו של רשב"י, רבי דוסתאי ברבי יהודה, רבי זכאי, רבי שמעון בן אלעזר, רבי שמעון בן יהודה, רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא ורבי שמעון בן מנסיא.

התלמוד כותב שבאחת הפעמים שבהן דיבר רבי שמעון בר יוחאי בגנות השלטון הרומאי, שמע יהודי את דבריו והילשין עליו. בגמרא שבת ל׳ג ב. מסופר שפעם ישבו רבי שמעון, רבי יהודה, רבי יוסף ורבי יהודה בן גרים... כתוצאה מכך נידון רבי שמעון בר יוחאי למיתה. הקיסר הרומאי שלח חיילים להוציאו להורג, בתחילה היתחבאו רשב׳י ובנו אלעזר בבית המידרש אך כדי למנוע את מות אישתו ברח עם בנו אלעזר ועקבותיהם נעלמו.

רבי שמעון בר יוחאי ובנו מצאו מסתור במערה בפקיעין ושהו בה במשך שלוש עשרה שנה והמלאך רזיאל ואליהו הנביא ביקרו ולימדו אותם את סודות התורה את הזוהר. בתחילה לאחר 12 שנה שמת הקיסר יצאו רשב׳י ובנו ‏וכל מה שהסתכלו עליו היו שורפים בעיניהם (חשבו שלא קדוש). יצאו רבי שמעון ורבי אלעזר. ראו אנשים שחורשים וזורעים, אמרו: "מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?", וכל מקום שהיו מסתכלים עליו היה נשרף. יצאה בת קול (השכינה) ואמרה: "להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!". רשב׳י ור"א חזרו פעם נוספת למערה, למשך שנה נוספת.

לאחר שיצאו, רבי אלעזר עדיין שרף כל מקום שהיה מסתכל בו, ורבי שמעון היה מתקנו. אמר לו רבי שמעון: "בני, די לעולם אני ואתה". ראו זקן אחד בערב שבת שאוחז בידו שני ענפי הדסים ורץ בין השמשות. שאלו אותו: למה לך אלה? ענה להם: לכבוד שבת. שאלו אותו: וכי לא מספיק לך אחד? ענה להם: אחד כנגד 'זכור' ואחד כנגד 'שמור'. אמר רבי שמעון לבנו: "ראה כמה חביבין מצוות על ישראל".

במשך תקופת שהותם במערה הם התעמקו ברזי חכמת הנסתר. מתוך יגיעתם בלימוד סתרי התורה הם זכו לגילוי של כל מערכת הבריאה.

לאחר צאתו מהמערה קיבץ רבי שמעון בר יוחאי סביבו תשעה תלמידים, עלה עימם למערה קטנה במירון וכתב בעזרתם את ספר הזוהר, ספר הספרים של הקבלה. יש אומרים שהרמב"ן מצא את ספר הזוהר בארץ ישראל (בחפירות של הרומאים) ושלחו לקטלוניא שבספרד, ונתגלגל לידיו של תלמידו רבי משה דליאון, ואז יצא לאור העולם.

ה"אדרא רבא" (האספה הגדולה) וספר הזוהר "האדרא רבא" היא מערה הממוקמת בין מירון לצפת. למערה זו אסף רבי שמעון בר יוחאי את תלמידיו ולימדם רזי עולם וכתבו בה את ספר הזוהר. לנו, בני האנוש, אין יכולת להבין עד כמה גדול היה אורו של רבי שמעון. הוא שייך לאור הפנימי העליון ולכן רק דרך התלבשותו של רבי שמעון בר יוחאי בנשמתו של רבי אבא הוא היה יכול "להוריד" את דבריו ולהעלותם על הכתב. אומר על כך רבי שמעון בספר הזוהר: "וכך אני מסדר אתכם, ר' אבא יכתוב, ור' אלעזר בני, ילמוד בפה, ושאר החברים ידובבו בליבם" (זוהר, האזינו).

אותו יום (ל"ג בעומר) ביקש רבי שמעון בר יוחאי להסתלק מן העולם, והיה מסדר דבריו. נתכנסו החברים לביתו והוא אמר להם: ״עתה שעת רצון היא, מילים קדושות שלא גיליתי עד עתה, רצוני לגלותן״. כל אותו היום לא פסקה האש מן הבית, ולא היה איש אשר יקרב אליו, כי לא יכול, כי האור והאש היו מסביב לו. משיצאה מיטתו, פרחה באוויר, ואש הייתה לוהטת לפניה. והנה נשמע קול: ״עלו ובואו והתכנסו להילולה של רבי שמעון בר יוחאי״.

גלגולי נשמות רשב׳י, רבי שמעון בר יוחאי הוא גלגולה של נשמה מיוחדת, נשמה שמתאמת, מקשרת בין הכוח העליון לכל הנבראים, כל הנשמות. נשמה זו "יורדת" לעולמנו ומתגלגלת באבות הקבלה. היא התגלגלה בהם בסדר זה: אברהם, משה, רבי שמעון בר יוחאי, האר"י (ר' יצחק לוריא) והרב יהודה אשלג (בעל הסולם). כל אחד מקדם את האנושות למדרגה רוחנית חדשה, ומותיר את חותמו בדמותם של ספרי קבלה, והם משמשים את הדורות הבאים.

בספר משלי נאמר "נר ה' נשמת אדם", והזוהר מסביר שיש נחת רוח לנפטר כשמדליקים נר לעילוי נשמתו. ואם אדם "רגיל" זוכה לנרות נשמה רגילים, הרי שרבי שמעון בר יוחאי, בעל הנשמה הגדולה במיוחד, זוכה למדורות גדולות, נרות ענק. המילה נר הינה ראשי תיבות של נפש רוח!

אומר הגאון חיד״א ז״צל ״יַשְׁלִים בְּכֹל יוֹם צ’ (90) אָמֵנִים, ד’ (4) קְדוּשׁוֹת, י' (10) קַדִּישִׁים, ק' (100) בְּרָכוֹת, רָאשֵׁי תֵּבוֹת "צַדִּיק", וְהוּא אֶחָד מִתִּיקוּנֵי צַדִי"ק יְסוֹ"ד עוֹלָם.״

מסביר הרב מאיר רוט הגאון... כתוב: ״וידבר ה׳ אל משה בהר סיני״ לכאורה תמיד ה׳ דיבר אליו בהר סיני... מדוע ניכתב פה ״בהר סיני״ ללמדנו כי פה ניתנה לו תורה שבעל פה. הגאון חיד״א אומר כי פרשת בהר הינה הפרשה הראשונה של ספר ויקרא. אך משה רבינו הכניסה לפני פרשת בחוקותי, כדי להציל את בני ישראל מ 49 הקללות שנאמרו בפרשת בחוקותי. משה לימדם כי שמירת מצוות השמיטה תציל את בני ישראל מגלות והקללות.

מדוע ניסמכה פרשת בהר לל״ג בעומר? ללמדנו כי רבי שמעון בר יוחאי כיפר על הקללות בהיותו במערה (על 49). בפרשת ״כי תבוא״ ישנם 98 קללות שהם כולם קרו לעם ישראל בשואה.

עוד אוסיף מה שאנו לומדים זאת מעץ החרוב שזימן לו הקב״ה בפתח המערה. נאמר בגמרא כי רשב״י ובנו פשטו ״בגדיהם״ ולמדו את סודות הזוהר. בענוותי אני מאמין כי רשב״י ובנו אליעזר פשטו את ״בגדיהם״ למעשה נישמתם פשטה את(גופם) עורם ועלו יחד להר סיני. מכיוון שהמלה ״חרוב״ הינ ״חורב״ שמו של הר סיני בתורה. כמו שמשה עזב את ״בגדיו״ את גופו... ועלה להר ״חורב״ לקבל תורה. חורב וחרוב בגימטריה גבורה (216). כמו כן המילה ״זוהר״ הינה שתי מילים ״רז והר״... ‏סודות בהר סיני שהוא הר חורב.

ישנו מתנהג חלאקה אחד המנהגים בל"ג בעומר הוא "גלאח" לילדים בני שלוש, מספרים אותם אך משאירים פאות. רבים נוהגים שלא לספר את בניהם עד גיל זה, ואז בהגיעם לל"ג בעומר מספרים את הילדים לראשונה בחייהם בקבר רשב׳י ובנו רבי אלעזר.

״תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורים. אלו הן: תורה, וארץ ישראל והעולם הבא" [ברכות ה, א].

רבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי

רבי אלעזר היה בעל כוח רב, אך כוחו אבד לו משהחל ללמוד תורה, ונהיה ענק וגדול הדור. רבי אלעזר ניצתווה ע״י המושל כממונה מטעם המלך על תפיסת גנבים, למרות הכל ביקש על עצמו יסורים. לפני מותו, ביקש מאשתו שתניחהו בעליית הגג לכשימות, מפני שידע שהחכמים עדיין כועסים עליו ולא יתעסקו בקבורתו כראוי.

חכמים מעידים, בשם אשתו של רבי אלעזר, כי רבי אלעזר ז״צל שכב במותו בעלייה גג זו לא פחות משמונה עשרה שנה ולא יותר מעשרים ושתים, ובכל אותו זמן היו באים אנשים לדין (מתוך מחשבה שר' אלעזר עדיין חי), והיה קול יוצא מן העלייה ואומר: פלוני חייב ופלוני זכאי. יום אחד ראתה אישתו שתולעת יוצאת מאוזנו.... והחליטה שהגיע הזמן לקבורה.

משנודע הדבר לבריות שר' אלעזר מת ולא נקבר, החליטו רבנן לשים לכך קץ מפאת כבודו של רבי אלעזר, ויש אומרים שרבי שמעון בן יוחאי נגלה אליהם בחלום, ותבע מהם להביא את בנו לקבורה עמו. בני עכברא, ניסו למנוע מהחכמים להוציא את רבי אלעזר מן העיר, מפני שבכל אותן (18-22) שנים לא ניזוקו על ידי חיות רעות, אך לבסוף הצליחו החכמים להביאו למערת אביו בערב יום כיפור, כשהיו בני העיר טרודים בהכנות. כשהגיעו למערה, חסם נחש את הפתח, ולא פתח עד שאמרו לו: עכנא עכנא פתח פיך ויכנס בן אצל אביו זז הנחש וניקבר על יד אביו(בבא מציעא פג, ב).

ולסיום ‏חשוב להדגיש פה שכל עניין בר מצווה בגיל 13 הינו בגלל רבי שמעון בר יוחאי, שעשה בר מצווה לבנו אלעזר כשהיה בן 13. מכאן ואילך אימצו את המנהג הזה ועושים בר מצווה בגיל זה.

בכדי לימנוע פורעניות בעמינו עם ישראל עלינו להפיץ תורה ולהחזיר את כל מי שנימצא בחזקיתחנו בתשובה!

שלמה המלך כתב ״אָדָם לְעָמָל יוּלָּד״. המילה ״לעמל״ הינה ראשי תיבות של - ללמוד על מנת ללמד. שכן חובת אב בן נכד או אם בת נכדה (ראשי תיבות אבן) ללמוד תורה יחד... ‏הקב״ה מבטיח שאם אב, בן ונכד ‏לומדים תורה יחד התורה לעולם לא תעזוב את משפחתם המשולש הקדוש. דרך אגב זו הסיבה שאנו מניחים ״אבן״ על הקבר. תיזכורת לכך שהתורה לעולם לא תעזוב את משפחתם של הניפטרים וימשיכו בתורת ה׳.